קטעים שיובל כתב

מחזור י"ב היקר. 59. זה מספר הימים שעבר מאז שהגעתם למכינה עם ההורים שלכם מלאי ציפייה, שזופים ובעיקר תמימים. כשהתחילה השנה אמרתי לכם שהזמן חולף כהרף עין, שבמצמוץ אחד ארוך הימים והחודשים יעברו והנה אנחנו כאן בסוף החודשיים הראשונים שלכם. אז מה היה לנו עד עכשיו? 

מסע פתיחה, סגירה ראשונה שכולכם נרדמת על השולחנות, קורס מע"רים, סיור (בהחלט מיוחד..) לצפת, יום כיפור, מבוא לניווטים, מעורבות בפתחיה ונס ציונה, שבוע שגרה ראשון, בית קברות כנרת, סייר דרום, סמינר קבוצה ועוד ועוד ועוד…

לפני שהגעתם ולפני שכל הבלאגן התחיל חשבתי הרבה מה אני רוצה להיות כאן בשבילכם, איזה מסרים וערכים חשוב לי להעביר לכם, איזה מחזור מחזור י"ב הולך להיות? 

המשימה והמטרות היו ברורות מאוד, להעביר לכם את הרוח של תבור כפי שאני רואה אותה, להיות אוזן קשבת לכל אחד ואחת מכם ולהקל על הנחיתה של מחזור י"ב במכינה. להיות אוזן קשבת של 46 אנשים שונים שאני עוד לא מכיר? בהחלט משימה שנשמעת פשוטה.. השתדלתי להיות כאן תמיד בשבילכם, להיות קצת מעבר לתפקיד המלווה הבוגר. אני יודע שלא תמיד הצלחתי להגיע לכולם ויכול להיות שלפעמים שיחות התפספסו ואני מצטער על כך.

הסתכלתי עליכם מהצד המון. חוויתי איתכם את החוויות עד הסוף וכל פעם מחדש הופתעתי לטובה מרמת הפתיחות, הקבלה הלא מובנת מאליו, וגילוי הלב שלכם בפניי, באמת שנהנתי ולמדתי המון. 

נהנתי להעביר לכם שיעורים וללמוד איתכם, לנגן ולזייף ביחד בגיטרה, לשאול לשלומכם במסדרון ולהגיע לשיחות עמוקות ומעניינות, לשמוע על החיים שלכם ועל איך אתם מפסידים את מסיבת סוף המסלול של החבר, לשיר איתכם את התפילה, לספר לכם על קונצים ושטויות, לרוץ איתכם באימונים, לעשות יוגה וקסמים, לדבר קצת על ערכים ואולי גם על איך מתנתקים מהמסכים.

הרבה מסקנות וקנאה מקבלים מצפייה מהצד בחבורה של משוגעים ששמים את החיים שלהם בצד לשנה, דווקא בשיא פריחתם, אל מול כוחות הנגד והאינדיווידאליזם החזקים שיש היום בעולם. באים בכוונה להתמסר לתהליך, להיות חלק ממשהו שהוא גדול מהם, עבור עצמם, עבור הקהילה ועבור המדינה. 

בתחילת שנה נתתי לכם טיפים, את כל מה שהיה על ליבי אחרי השנה האינטנסיבית שחוויתי, אחרי שצפיתי בהצלחות ובנפילות שלי ושל החברים שלי.

לשלמה המלך, החכם באדם, רבים מייחסים את כתיבת מגילת קהלת. מעבר לכך שחלקכם יודעים כמה אהובה עליי היצירה הזאת, ומעבר לזה שהספר שלי עדיין לא חזר אליי… (תמר עודד ורועי..) נכתב במגילה טיפ יפה גם ממנו: "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם".

במילים פשוטות , לכל דבר בעולם יש את הזמן והמקום המתאים והנכון בשבילו.

אני לא מתיימר להיכנס תחת דבריו אבל אני אומר לכם כאן את הדבר הכי עיקרי וחשוב שאני רוצה שתקחו מהמכתב הזה, והוא – זה העת שלכם לא לפחד.

מה הקשר לא לפחד אתם שואלים? ראיתי במהלך שנה שעברה כיצד הפחד משפיע על השנה במכינה, לכמה נפילות הוא יכול לגרום. פחד מלא להיות בבית, פחד מסוף השנה, פחד מלפספס חוויות, פחד מלא לישון מספיק שעות שינה, פחד להיפתח לאנשים, פחד לשמוע דעות ממש טובות שהן נגד דעתי, פחד לשנות את דעתי ועוד כל כך הרבה פחדים שאני אומר לכם – אתם חזקים מזה. 

הרבה פעמים אמרתי לכם שבעיניי השנה הזאת היא שנה של טעימות והתנסויות. רק בן אדם שיצליח להתעלות על הפחדים והחששות יצליח לטעום כמה שיותר דברים חדשים, להתנסות בחוויות עולמות ודעות שבחיים לא נכסף אליהם בעבר וכנראה שבלי המכינה גם לא היה נכסף. בן אדם שמאפשר לעצמו לחוות מהכל, לבוא בראש פתוח לדברים, יכול לצאת מהשנה הזאת ולהיות הרבה יותר מגובש ובוגר, לדעת מה הוא רוצה לקחת מכל זה לחיים שלו, לעתיד.

מחזור י"ב היקר. 236. זה מספר הימים שנשאר לכם ביחד עד שתחצו את קו הסיום. אני יודע שחניכי מכינה אוהבים מאוד פרקטיקה ולכן חשבתי לזקק כאן את הנבחרים שבעצותיי, הקרם דה לה קרם של הטיפים שלי להמשך השנה. מוכנים? יאללה.

לא לקחת כמובן מאליו.

כמה חיכיתם להיות כאן בשנה שעברה? על מה תתחרטו שלא עשיתם? מה אני בעוד שנה אומר לעצמי היום? השגרה והמובן מאליו הם האויבים שלכם ותפקידכם להילחם בהם. תכתבו. כשאתם כותבים אתם יוצאים מבעד לזמן והתודעה, מסתכלים על החוויה מבחוץ ולומדים להעריך אותה. תתפרעו עם זה כמה שיותר, תכתבו מסקנות וחוויות, תוכניות מדיניות ורפורמות מטורפות, תכתבו לעצמכם בעתיד ולעצמכם בעבר, לחברים להורים ולמשפחה. תציבו לעצמכם תמיד מטרות ויעדים, איזה בן אדם רציני מרשה לעצמו להעביר שנה במקום בלי לדעת מה הוא רוצה לעשות? הכל בסדר כן? גם אני את המטרות שלי לשנה כתבתי רק אחרי כמה חודשים, אבל חברה הגיע הזמן לעשות את זה.

תגידו כן! ככה אני מצאתי את עצמי פה…..

משמרים, לצאת לקניות, לסחוב קניות באלונקה, לאסוף ולחלק מזון, להעביר שיעור, להצעה מפגרת באמצע הלילה של חבר לחדר… בכל פעם שיש לכם את הספק בין האפשרות הקלה והמשעממת לבין האופציה להגיד כן, עצה שלי- תלכו על זה. החוויות הכי יפות, מצחיקות ומשמעותיות שלי מהמכינה הם ממצבים שבכלל לא הייתי אמור להיות בהם, שיעורים ואירועים שבקלות יכלתי להשיב בנחמדות שלא, אולי פעם הבאה אחי.. ולעולם לא הייתי יודע איזה חוויות יפות מחכות לי.

כולנו באותה ספינה. זה הטיפ האחרון והחביב שאיתו גם אסיים.

אני רוצה שתעצמו רגע עיניים ותדמיינו שכל אחד מהאנשים שפה לידכם, כל החברים במכינה נמצאים על ספינה בים. הים בנוף הגליל לא הולך לטובתנו, רוח חזקה מרביצה במפרשים, גשם זלעפות מרטיב את העיניים ואתם יורדים לבטן הספינה ומגלים חור בשלדת העץ וזרם מים שזורם באיטיות מפחידה לתוך הסירה. מרוכזים מפוחדים ונחושים בדרכים לאטום את החור, שכרגע נדמה שהוא הצרה הגדולה ביותר של חיינו, אתם לא שמים לב שלצידכם יש עוד 45 חורים שמדאיגים את חבריכם בדיוק כמו אתכם.

זה חברים וחברות, החיים במכינה. 

ברגע שמישהו אחד מרגיש משהו, יש עוד שמרגישים ככה, אתם ביחד בעסק הזה. תדברו אחד עם השני, תשתפו ותפתחו את הלב בלי חשש (תסמכו עליי זה מדבק), תהיו חברים טובים, אל תרכלו אחד על השני (!). בסוף מה שנשאר מהשנה הזאת זה החברים, האנשים. תעשו מחוות אחד לשני, תפתיעו ותשקיעו בגדול, תורידו מהאגו ותהיו בוגרים, תנו מילה טובה וקחו סליחה.

אני רוצה שתדעו שאין דבר שיותר ישמח אותי מאשר שיחת טלפון מפתיעה או הודעת התייעצות מאחד מכם. אל תפחדו לשלוח הודעה כשנזכרים באיזה חוויה טובה או תמונה מרגע משוגע מהשנה המטורפת הזאת. אוהב מאוד את כולכם, יש לכם ולשנה הזאת פוטנציאל ענק, תנו בראש. 

תודה חברים תודה.